תנחומא בובר
[וירא יעקב כי יש שבר במצרים]. זש"ה האומר לחרס ולא יזרח וגו' (איוב ט ז), (אלא על יעקב ועל בניו אומר שנמשלו בהן, שנאמר והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי), הרי כל חכמתו של איוב, ומי אינו יודע שאם אמר הקב"ה לשמש או לכוכבים שלא יזרחו, שאינן זורחין, שנאמר האומר לחרס ולא יזרח וגו', אלא על יעקב ועל בניו הוא אומר [שנמשלו בהן שנאמר הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (בראשית לז ט)], האומר לחרס ולא יזרח, כ"ב שנה שעשה יוסף במצרים חוץ מאביו, נגנז רוח הקדש מיעקב ומבניו, ולא היה רחוק מהם אלא מהלך ד' ימים או ה' ימים, ולא היו יודעים שבמצרים היה, וקודם לכן נביאים גדולים היו יעקב ובניו, רצונך לידע כיון שאמר להם יוסף את החלום, מהו אומר, הבא נבא אני ואמך ואחיך, וכשנמכר לא היו יודעין היכן הוא, הוי האומר לחרס ולא יזרח, למה כך, שלא יהו הנביאים מתגאים, לכך הודע להם הקב"ה כחו והראה להם שאינן כלום, וכן אתה מוצא בגדול הנביאים, על שאמר והדבר אשר יקשה מכם וגו' (דברים א יז), אמר לו הקב"ה אתה יכול לפתור דבר קשה, חייך שאני מראה לך, וכיון שהגיע לפניו עסקן של בנות צלפחד, התחיל מתקשה בו ולא היה יודע מה לומר, והקריב משפטן לפני ה', שנאמר ויקרב משה את משפטן לפני ה' (במדבר כז ה). א"ל הקב"ה לא הייתה אומר הדבר אשר יקשה מכם וגו', הרי מה שהנשים יודעות אין אתה יודע, שנאמר כן בנות צלפחד דוברות וגו' (שם שם ז), אלו דנות יפה ממך, ואף שמואל שהיה שקול כנגד משה ואהרן, על שאמר לשאול אנכי הרואה (ש"א ט יט), א"ל הקב"ה אתה אמרת אנכי הרואה, חייך למחר אני מראה לך אם רואה אתה, שנאמר מלא קרנך שמן ולך (בא) [אשלחך] אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך (ש"א טז א), כיון שהלך מה כתיב, ויהי בבואם וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו (שם שם ז), א"ל הקב"ה אתה הוא שאמרת אנכי הרואה, אל תבט אל מראהו וגו' (שם שם ז). ואף יעקב [ובניו] היו נביאים וחכמים, ולא היה דבר נטמן מהם, כיון שנמכר יוסף לא היו יודעים בו עד [שבקש] הקב"ה, לפיכך האומר לחרס ולא יזרח וגו'.
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
ואמ״ר יצחק מאי דכתיב (ישעיה לג יח) איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים איה סופר כל אותיות שבתורה איה שוקל ששוקל כל קלים וחמורים שבתורה איה סופר את המגדלים שהיה סופר ג' מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר. א״ר אמי ארבע מאות בעיי הוו בעי דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר ולא אפשיט להו חד אמר רבא רבותא למבעי בעיי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין ואנן קא מתנינן בעוקצין טובא וכי הוה מטי ר״י האשה שכובשת ידה בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורין אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תלת סרי מתיבתא ורב יהודה שליף מסאני ואתא מטרא ואנן צוחינן וליכא דמשגח בן אלא הקב״ה לבא בעי דכתיב (ש״א טז ז) וה׳ יראה ללבב:
אוצר מדרשים
למ״ד - אל תקרי למד אלא ל'ב מ'בין ד'עת. מלמד ששקול הלב כנגד כל האברים, לאדם יש לו עינים - אף ללב יש לו עינים, לאדם יש לו אזנים - אף ללב יש לו אזנים, לאדם יש לו פה - אף ללב יש לו פה, לאדם יש לו דבור - אף ללב יש לו דבור, לאדם יש לו נהימה - אף ללב יש לו נהימה, לאדם יש לו צעקה -אף ללב יש לו צעקה, לאדם יש לו הליכה - אף ללב יש לו הליכה. כן כל המדות שיש להם לאיבריו של אדם יש ללב, עין רואה - אף הלב רואה, שנאמר ולבי ראה הרבה חכמה ודעת (קהלת א׳:ט״ז), אוזן שומעת - אף הלב שומע, שנאמר לב שומע לשפוט (מלכים א ג׳:ט׳). דיבור מנין? שנאמר דברתי אני עם לבי (קהלת א׳:ט״ז), צפצוף הלשון מנין? שנאמר בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבור פי (תהלים ח׳), צועק מנין? שנאמר צעק לבם אל ה׳ (איכה ג׳). מה אדם מתנחם - אף הלב מתנחם, שנאמר וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם (בראשית נ' כ"א), מה אדם מחוקק - אף הלב מחוקק, שנאמר לבי לחוקקי ישראל (שופטים ח׳). הליכה מנין? שנאמר עָשׁוּק אֶפְרַיִם רְצוּץ מִשְׁפָּט כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו (הושע ה׳ י"א). מנין שהלב כותב, שנאמר כתבם על לוח לבך (משלי ג׳:ג׳). אדם מרחיש - אף הלב כן, שנאמר רחש לבי דבר טוב (תהילים מ״ה:ב׳). אדם עולץ - אף הלב יעלוץ שנאמר עלץ לבי (שמואל א ב׳:א׳). אדם מטהר - אף הלב מטהר, שנאמר לב טהור ברא לי אלהים (תהלים ק״א). אדם מגיל - אף הלב כן, שנאמר יגל לבי (שם י״ג). אדם מתעצב - אף הלב כן, שנאמר ויתעצב אל לבו (פ׳ בראשית). אדם נוער - אף הלב נוער, שנאמר אני ישנה ולבי ער (שיר השירים ה׳:ב׳). מנין שהלב ישן באדם? שנאמר ישן לב ואין מבין. מה אדם חכם - אף הלב חכם, שנאמר חכם לב יקח מצות (משלי כ״ד). אדם מטפש - אף הלב כן, שנאמר כי בשרירות לבי אלך (פ׳ נצבים), ואין שרירות אלא טיפשות. אדם דורש - אף הלב כן, שנאמר ונתתי את לבי לדרוש (קהלת א׳:י״ג). אדם עוסק - אף הלב עוסק, שנאמר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך (פ׳ עקב). אדם מרפא - אף הלב כן, שנאמר חיי בשרים לב מרפא (משלי י״ד:ל׳). אדם נשבר - אף הלב כן, שנאמר לב נשבר ונדכא (תהילים נ״א:י״ט). אדם רם רוח - אף הלב כן, שנאמר ורם לבבך (פ׳ עקב). אדם יש לו שכחה - אף הלב כן, שנאמר נשכחתי כמת מלב (תהילים ל״א:י״ג). אדם ישיש - אף הלב כן, שנאמר וראיתם ושש לבכם (ישעיהו ס״ו:י״ד). אדם שמח - אף הלב כן, שנאמר לב שמח ייטיב פנים (משלי י״ז:כ״ב), אדם טוב - אף הלב טוב, שנאמר שמח וטוב לב (אסתר ח׳). כל מה שיש באדם יש בלב, מכאן למדנו שהלב שקול כנגד רמ״ח איברים שבאדם. ולא עוד אלא שנים עשר דברים יש בו באדם ואלו הן: לב מבין דעת ותבונה, כליות יועצות עצות טובות ורעות, פה מחתך בכל מיני מאכלות, לשון גומר כל מיני שיחות, חיך טועם כל מטעמי מאכלות, קנה מושך ומוציא כל רוחות וקולות, ושט בולע כל מיני מאכל ומשקה, ריאה שואבת כל מיני משקין, כבד כועס ומרה זורקת בו טיפה ומניחתו, טחול שוחק כל מיני שחיקות, קורקבן שוחק כל מיני אכילות, קבה ישנה שנה מתוקה. ואין שנאה ואהבה אלא בלב, שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך (פ׳ קדושים), ונאמר ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך (פ׳ ואתחנן), ואין קנאה אלא בלב, שנאמר כי יום נקם בלבי (ישעיהו ס״ג:ד׳), ואין דאגה אלא בלב, שנאמר דאגה בלב איש ישחנה (משלי י״ב:כ״ה), ואין דיווי אלא בלב, שנאמר והסר כעס מלבך (קהלת י״א:י׳). לפיכך אין הקב״ה צופה אלא ללב, שנאמר כי האדם יראה לעינים וה׳ יראה ללבב (שמואל א ט״ז:ז׳).